.
עבודותיו של מריק לכנר עשויות חומריות דשנה וסמיכה בעלת נוכחות דינאמית, כאילו לאבה מבעבעת. אנחנו צופים ברגע הבריאה וההיווצרות, הרגע בו נובע ומתהווה דימוי מזוהה. או אולי ההפך, הדימוי נשאב, טובע, נעלם ומתלכד אל תוך עיסת הלאבה הרותחת וחוזר אל הרגע הבראשיתי בו היה העולם חומר היולי בלבד?
 

העבודות משדרות אי נחת, סוד אפל, חיים בראשיתיים או מוות וריקבון, רגעי ביניים שבין ערות לשינה, בין מודעות לבין חלום או סיוט. המראות אינם נוחים, בודאי אינם מייצגים מציאות יום יומית מוכרת.
 

יצירתו של מריק מבטאת את המימדים שאינם ניתנים להגדרה שכלתנית, או להמחשה צורנית, היא מבטאת עולם שלם, תוסס בהתרחשות אינטנסיבית, כמעט עצמאית בתוכנו, במקומות שאיננו מכירים, בשטחים המתים של התודעה.